#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלב. מדוע חוטף הנסכא לא היה נאמן בשבועה במה שאמר ששלו חטף במיגו שיכל לומר שלא חטף? (3) 	"כתבו התוס' (ד""ה הוי) שלר""ת לא חשיב מיגו, דהא אם אמר לא חטפתי היה חייב שבועה דאורייתא. ור""י תירץ שאם לא היה העד מחייבו שבועה היה נאמן במיגו שיכל לומר לא חטפתי שיכול להעיז פניו להכחיש את העד בלא שבועה, אבל השתא שמחייבו שבועה לא מהימן בשבועה ע""י מיגו, שלא היה יכול להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו. וריב""ם תירץ דהוי מיגו, אלא שר' אבא סבר דאע""ג דאית ליה מיגו חייב דכיון דאיכא אחד המחייבו שבועה מן התורה כן הוא הדין שישבע להכחיש את העד או ישלם ואין מועיל לו מיגו ליפטר <sup>עו</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>עו.  והרשב""א תירץ עוד דכשם שלא אומרים מיגו במקום עדים לענין ממונא הכי נמי אית לן למי מר דלא אמרינן מיגו במקום עד אחד לאפטורי מן הממון .</span>"	בבא בתרא תוס' לד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלג. אבימי היה חייב כסף לאנשי חוזאי וכששלוחו פרעם אמרו לו סיטראי. הוכח שהיה הדבר לאחר שנתקנה שבועת היסת. 	"כתבו התוס' (שם) שאם קודם שתקנו שבועת היסת הוי השליח עד גמור שנאמן לומר למלוה פרעתי מיגו דאי בעי אמר אהדרתינהו ללוה, וכיון דאיכא עד איך האמינו לאנשי חוזאי במיגו דלהד""ם, הא הוו מחויב שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. אבל לאחר שתיקנו שבועת היסת כבר לא הוי השליח עד שנוגע בעדות הוא שאינו רוצה לישבע היסת."	בבא בתרא תוס' לד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קלד. ראובן שתבע את שמעון גזלת את קרקעי ואכלת פירותיה שנחים, וא""ל שמעון מכרת לי ואין לשמעון עדי חזקה ולא שטר. מה דין הפירות ומדוע כשעל אכילת הפירות 1) אין עדים 2) יש עדים 3) יש עד אחד (הדעות וההלכה)? "	1) פטור דמתוך שיכול לומר לא אכלתי יכול לומר קניתי ואכלתי ואינו צריך אלא שבועה.<br>2) חייב לשלמם שהרי יש עדים שאכל והוא אינו נאמן שקנה כיון שאין לו עדי חזקה ולא שטר.<br>3) לרבי אבא חייב דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. לרב ושמואל פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כרבי אבא.	בבא בתרא לד. - לד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלה. מה הן השיטות ומה ההלכה 1) שניהם חשודים על השבועה 2) יתומים מן היתומים כשמת לוה בחיי המלוה? 	"1) לר""מ חזרה שבועה למקומה ופירשו רב ושמואל שחזרה שבועה לסיני ואינו נשבע ואינו משלם ור' אבא פירש שחזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, לרבי יוסי יחלוקו. והלכה כר' יוסי.<br>2) לרב ושמואל כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, ומתוך שאין התובעין יכולין לישבע פטור הנתבע. לרבי אלעזר יורשין נשבעין שבועת יורשים ונוטלין, דמתוך שאינו יכול לישבע או תובע או הנתבע משלם הנתבע. והלכה דעבד כרב ושמואל עבד ודעבד כר' אלעזר עבד."	בבא בתרא לד. - לד: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלו. רב הונא אמר תפסינן רב יהודה אמר לא תפסינן. מה סברותיהם? 	"לרב הונא תופסים כדי שלא ימכרנה ופירש הרשב""ם שרב הונא שאמר תפסינן ס""ל כרב פפא דאמר מפקינן, שאם לא ימצא עדים חוזרים ומפקינן לה כדמעיקרא ולא הפסיד הבעלים בתפיסת ב""ד כלום. ורב יהודה אמר לא תפסינן משום דס""ל דלא מפקינן, ואין תופסין שמא לא ימצא עדים ואין חוזרים ומפקינן, ונמצא שהפסיד הבעלים ע""י בי""ד.<br>התוס' (ד""ה רב הונא) פירשו שר""ה דאמר דתפסינן אפיי למ""ד לא מפקיק שמאמינים לו שיביא עדים. ורב יהודה שאמר לא תפסיק אפיי למ""ד מפקינן אם כבר תפסנו, אבל אין תופסין דחיישינן שמא לא ימצא עדים ולא נדע לברר של מי הוא ולמי להחזיר ולכן אין לנו ליכנס בדבר."	בבא בתרא לד: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלח. זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר. מאי שנא 1) משנים אוחזין בטלית 2) משני שטרות היוצאים ביום אחד 3) ממחליף פרה בחמור וילדה ואין יודעים למי? 	"1) כתבו התוס' (ד""ה ההוא) שר""ת פירש דאוחזין שאני דכיון ששניהם מוחזקים אין לנו להניח שיגזול האחד לחברו, דחשיב כאילו אנו יודעים שיש לשניהם חלק בה ולכן יחלוקו, אבל כשלא אוחזים כל דאלים גבר. וריב""א פירש שאוחזין לאו דוקא אלא שכאן כיון שיש רמאי כל דאלים גבר אבל שם נאמר שהגביהו ביחד ויחלוקו.ועוד פירש ריב""א שכאשר הם מוחזקים אפי' איכא ודאי רמאי יחלוקו,וא""כ לריב""א בטלית אם מוחזקים אפי' איכא ודאי רמאי או אפי' אינם מוחזקים אם ליכא ודאי רמאי יחלוקו, אבל בזה אומר של אבותי אין מוחזקים ואיכא ודאי רמאי.<br>2) בשני שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא, ופירש רשב""ם שהרי השטרות שוין בזמנן, ואפילו אם יבואו עדים ויעידו זה נכתב ונמסר בבקר וזה בערב הרי אין הקדמה לשעות, ואין לומר שאולי נמסרו בימים שונים, דמאחר שנכתבו ביום אחד מסתמא גם ביום אחד נמסרו <sup>עז</sup>. אבל בזה אומר של אבותי איכא למיקם עלה דמילתא אם יבואו עדים ויעידו של מי הוא, הלכך אין לומר חלוקה או שודא דשמא יבואו עדים ויסתרו את הדין שדנו ב""ד, הלכך אין ב""ד נזקקים להם לדון דין שסופו לבוא לידי עיוות.<br>3) גבי המחליף פרה בחמור לשניהם יש דררא דממונא. ופירש רשב""ם שייכות בממון, שהפרה של שניהם היתה בזה אחר זה ורק לא ידוע מתי ילדה. והתוס' (ד""ה דררא) פירשו שגם בלא טענותיהם יש ספק לב""ד של מי הולד. אבל בזה אומר של אבותי ליכא דררא דממונא.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>עז.  והתוס'  (ד""ה ושמואל)  חלקו על דבריו וכתבו שאם נכתבו ביום אחד הקודם במסירה זכה. וכ""כ הרשב""א והוסיף שאם באו עדים והעידו שלזה נמסר בבוקר ולזה בערב הראשון שקדם קדם וזכה, אלא שהעדים החתומים על השטר כמעידין לפניך שבשעה אחת נמסרו, ואין חוששין שמא יבואו אחרים ויעידו שבפניהם נמסרו לזה בבוקר ולזה בערב, שכשם שעדי חתימה לא דקדקו בדבר כך עדים אחרים של מסי רה לא דקדקו. ואי נמי טעמא, דכיון שכעת אינם זוכרים בפני מי נמסרו, כל שכן שלמחר וליום אחר לא יזכרו.</span>"	בבא בתרא לד. -לה: ותוס'		
